בספר זה מוכיח המחבר את ערכה של העבודה בעיני חז"ל ואת דבקותו של עם ישראל בעמל כפיים, ובחקלאות בפרט. הוא מנתח את השינוי בגישה לעבודה שחל בשנות הגלות, ואת החזרה לדבקות בעמל, בעקבות קיבוץ הגלויות והשיבה לארץ. בחלקו השני של הספר מראה המחבר את גיוון השפה העברית במונחי החקלאות השונים, ומבאר היטב את ההבדל בין מונחים כמו קציר, בציר, מסיק, קניבה וכו`

הספר עוסק בהרחבה ובעמקות ביחס של הממסד ושל האדם הפרטי לחלש, לעני ולעבד. בספר יש חריש עמוק המתחיל מהתורה, ממשיך בתקופת התנאים, ומגיע עד ימינו אלה, תוך השוואה גם למקורות היסטוריים ואחרים. המעניין בספר הוא הרלבנטיות שלו לימינו, ביחס הפרט והממסד לחלש, לעני ולנזקק.

מאז שחר ההיסטוריה עמדה הקרקע בכלל, ואדמת ארץ ישראל בפרט, במרכזם של סכסוכים אודות הזכויות בה. הקרקע עשויה להוות מקור של ברכה ושפע, ועלולה להיות חלילה מוקד של סכסוך ושפיכות דמים. כדי שתוכל הארץ לתת את יבולה ליושבים עליה , יש צורך לנהוג בה כפי שמצווה אותנו התורה, הן ברמה הפרטית והן ברמה הלאומית. ספר זה, מכיל תשובות ומחקרים בשורה של נושאים שהגיעו לפתחנו, כאשר המשותף ביניהם הוא שייכותם לקרקע ולמחובר אליה. חלק מהנושאים נוגעים לשאלות שהתעוררו עקב שני האירועים המשמעותיים שחווינו בשנים האחרונות – מגיפה הקורונה ומלחמת חרבות ברזל, אשר הביאו אותנו להידרש לסוגיות שפחות נידונו בעבר. מחבר הספר הוא הרב שלמה אישון. עורכי הסדרה - הרב שלמה אישון והרב יצחק בזק.

רובנו ככולנו בעד אחדות אך לא במחיר ויתור על ערכים שחשובים לנו. האם אפשר להשיגה בכל זאת? איך מתמודדים עם הפחד והחשש של כל קבוצה מחברתה? מהי עבודת ה' בדור של קיבוץ גלויות, דור של "שבטים ועדות" שונים ולכאורה רחוקים זה מזה? איך ניתן לגשר על הפער שבין עמידה על האמת לבין רדיפת השלום ושנאת המחלוקת? האם נצליח להתאחד לא רק בשעה שעומדים עלינו לכלותנו? זה אפשרי. ספר זה מבקש לפתוח צוהר לנבואת הנביא זכריה: "והאמת והשלום אהבו" ולטעון שבשלוש מילים אלו צפון המפתח לשלב הבא בחיי מדינת ישראל. דרך המועדים והזמנים הסובבים את מעגל השנה מצביע המחבר על עקרונות רבים, שכולם יחד מציבים משנה סדורה, וסוללים דרך לחיבור בין האמת לשלום באופן שיטתי. מחבר הספר, הרב דני סגליס, משמש כראש ישיבת ההסדר בני עקיבא נוף הגליל, בה "האמת והשלום אהבו" היא משנה חינוכית שלמה המעצבת את דרכה של הישיבה.